פסק-דין בתיק ע"פ 2272/08

1.       לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת ר' שלו-גרטל) בת"פ 3290/07, מיום 27.2.08, לפיו נגזר דינו של המשיב לשלושה חודשי מאסר על-תנאי ולתשלום קנס בסך 1,000 ש"ח, או 10 ימי מאסר תמורתו, זאת בגין הרשעתו, על-יסוד הודאתו, בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין - לפי סעיף  12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.       על-פי עובדות כתב-האישום, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה, הסיע המשיב במוניתו, ביום 2.2.07 בשעה 16:30, תושב זר ששהה בישראל שלא כדין. הוא אסף את התושב הזר ואדם נוסף באזור שער שכם והסיעם, תמורת תשלום, לכיוון מחסום "המנהרות" בפאתי בית-לחם. בתשובתו לאישום ובטיעוניו לעניין העונש, טען המשיב כי אחד הנוסעים הציג לו תעודה ממינהלת הקישור והתיאום, ועל רקע זה הסתפק בדברי הנוסע הנוסף שטען כי יש לו היתר להשהות בישראל, זאת מבלי שביקש ממנו להציג ההיתר.

3.       המשיב, הנו תושב יהוד בן 43, העובד כנהג מונית מזה 18 שנה. הוא נכה בשיעור 35% בגין פציעתו בתאונת דרכים, וזו לו מעידתו הראשונה בפלילים.

4.       בפרשת גזר-הדין, לפני הערכאה הדיונית, עתרה המאשימה לעונש של מאסר בפועל, בצד קנס כספי ופסילת רישיון הנהיגה של המשיב, וזאת על-רקע מדיניות הענישה הנהוגה, והעובדה שמדובר בהסעה בשכר של נוסע שאינו מוכר למשיב. ב"כ המשיב ביקש מבית-משפט קמא להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס, זאת בהתחשב בהודאתו של המשיב, בנסיבות ביצוע העבירה - שלטעמו אינן מצויות בקרבת לבת הסיכון לביטחון הציבור, ובכך שמדובר במעידה פלילית ראשונה ויחידה של המשיב המשמש כנהג מונית מזה שני עשורים.

5.       בית-משפט קמא החליט, בגזר-דינו, להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס, זאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, בעובדה שהמשיב נעדר הרשעות קודמות ולנוכח העובדה שבמסגרת הסדרי טיעון בתיקים אחרים הסכימה התביעה להשתת עונשים אלו.

6.       בערעורה, טוענת המדינה, כי גזר-דינו של בית-משפט קמא חורג מאמות המידה העונשיות, כפי שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון, לפיהן בעבירות הנדונות העונש הראוי הנו, ככלל, מאסר בפועל. לשיטתה, נסיבות המקרה שלפנינו, שבהן הסיע המשיב תושב זר שאינו מוכר לו, מצדיקות הטלת מאסר, ולו בעבודות שירות, ואין מדובר במקרה חריג שבו ניתן להסתפק במאסר על-תנאי וקנס בלבד.

7.       ב"כ המשיב טוען, כי אין מקום להתערבות בגזר-דינו של בית-משפט קמא, אשר לטעמו הולם את נסיבות ביצוע העבירה, שבהן הסתפק המשיב בבדיקתו של נוסע אחד, וסבר לתומו שגם לנוסע הנוסף יש היתר לשהות בישראל. כן ציין, כי העונש מבטא בצורה הולמת את הודאת הנאשם, תיפקודו הנורמטיבי ונסיבותיו האישיות, ובכלל זה נכותו הצמיתה בשיעור 35%. 

8.       לאחר ששקלנו טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, באופן שיתווסף לגזר-הדין רכיב של מאסר בפועל, לתקופה קצרה, לריצוי בעבודות שירות. 

9.       על מדיניות הענישה בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים בישראל, עמדנו, לא אחת, בפסקי-הדין שיצאו מלפנינו, לרבות בפסק-הדין בע"פ (י-ם) 2292/08 מדינת ישראל נ' עבדאל בן חמדאן דאוד (ניתן ביום 9.7.08), שנסיבותיו היו דומות למקרה דנן, קרי: הסעת תושב זר לכיוון "קו התפר", ובאותו מקרה - שלא כמו בענייננו - ללא תמורה כספית. בפסק-הדין האמור הושת על הנאשם בערכאה הדיונית עונש של מאסר על-תנאי וקנס, ובגדרו של הערעור נתווסף לגזר הדין רכיב של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. אין לנו אלא לחזור להלן על עיקרי הדברים שהושמעו בפסק-הדין האמור.

10.     העבירות של הסעת תושב זר ללא היתר, כמו אלו של העסקת תושב זר ללא היתר, הנן חמורות, זאת בשל הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, בתקופה שהמדינה חשופה לביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב השוהים הבלתי חוקיים בתחומי המדינה את אלה שזוממים לבצע פיגועים, ומהאפשרות שהעבירות האמורות אף תסייענה - במודע ואף שלא ביודעין - לביצוע פיגועים. על-רקע זה נפסק, כי העונש הראוי וההולם בגין העבירות דנן, הנו, ככלל, מאסר בפועל, בין לריצוי של ממש ובין בדרך של עבודות שירות, אם כי תתכנה נסיבות חריגות העשויות לשלול את הטלתו, ואלו תיבחנה על-פי עקרון הענישה האינדיבידואלית. עקרונות הענישה המחמירה הותוו לראשונה ברע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 679. בפסיקה מאוחרת הובהר, הן ברע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.2.06), והן ברע"פ 6217/05 חג'אג' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.06), כי עדיין לא  בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה, ברוח הלכת חטיב, וכי יישומה של מדיניות זו יעשה על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. במסגרת החלת עקרון הענישה האינדיבידואלית, הסתפק בית-המשפט העליון, בחלק מן המקרים שנדונו בפסק-הדין בעניין אבו סאלם(רע"פ 3674/04), בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, ובמקצת מן המקרים שנדונו בפסק-הדין בפרשת חג'אג (רע"פ 6217/05), אף בהשתת מאסר מותנה וקנס בלבד, זאת בנסיבות חריגות שהצדיקו סטייה מן הכלל האמור. בית-משפט העליון חזר על תכלית הענישה בעבירות דנן, בהדגישו כי אחת ממטרות הענישה בעבירות דנן היא ההרתעה, בצד החובה של המדינה להעניק הגנה לאזרחיה מול סיכוני הטרור  (רע"פ 3884/06 עספור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.1.07)).

11.     בהתייחס להסעת תושבים זרים לכיוון "קו התפר", כבר צוין בפסקי-דין שיצאו בבית-משפט זה, כי כיוון הנסיעה הנו אחד מהפרמטרים בשיקולי הענישה, מבחינת פוטנציאל הסיכון; ואולם, גם הסעת שוהה בלתי חוקי לכיוון שטחי יהודה ושומרון הנה חמורה, שכן היא תורמת לתופעה של ריבוי שוהים בלתי חוקיים בישראל, ומגבירה את הקושי של גורמי אכיפת החוק לאתר מבין השוהים את אלו הזוממים לבצע פיגועי טרור (ע"פ (י-ם) 30243/06 מדינת ישראל נ' יהודה כהן (ניתן ביום 19.7.06)).

12.     לא מצאנו, כי במקרה דנן קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר בפועל. כבר נפסק, לא אחת, כי הודאה באשמה והעדר עבר פלילי אינם מצדיקים, כשלעצמם, סטייה ממדיניות הענישה שהותוותה בפסיקה בעבירות דנן, עד כדי הימנעות מהטלת מאסר בפועל; ובמרבית פסקי-הדין שבהם הושתו מאסרים, בין לריצוי בפועל ובין בעבודות שירות, מדובר היה בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות. הירידה בהיקף הפיגועים, אף היא אינה מצדיקה הקלה כה משמעותית בענישה בדרך שבה נקט בית-משפט קמא. בית-המשפט העליון ציין, לא פעם, כי מדיניות הענישה המחמירה נותרה בעינה, גם בתקופה שבה לשמחת הכל אומנם ירד היקף פיגועי הטרור, אך הסיכון הממשי להתרחשותם טרם הופג (רע"פ 3674/04 בעניין אבו סאלם, לעיל; רע"פ 6217/05 בעניין חג'אג', לעיל; ורע"פ 8487/05 סלוואדי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.9.05)).

סבורים אנו, כי בדומה לנסיבותיו של המקרה בע"פ (י-ם) 2292/08, שאוזכר לעיל, נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן קרובות ל"ליבת הסיכון" הביטחוני, שבעטייה הותוותה מדיניות הענישה המחמירה בעבירות דנן, ולו מן הטעם שהמשיב הסיע במוניתו, תמורת תשלום, תושב שטחים שלא היה מוכר לו.

13.     נוכח שיקולי הענישה שהותוו בפסיקה, ובהעדר נסיבות חריגות יוצאות דופן המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר, סבורים אנו, כי עונש של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות הנו העונש הראוי וההולם בעניינו של המשיב, וכי הסתפקות במאסר מותנה עלולה להחטיא את מטרות הענישה, ובפרט את אלו הנוגעות להרתעה האפקטיבית הנדרשת - האינדיבידואלית והכללית.

14.     ערים אנו לכך, כי במספר פסקי-דין שניתנו לאחרונה בבית-משפט זה, במותבים אחרים, נדחו ערעורי המדינה כנגד קולת העונש, במקרים שבהם הסתפק בית-משפט השלום בהטלת מאסר על-תנאי וקנס בגין עבירה של הסעת תושב זר שלא כחוק. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את עמדתנו, שצוינה לעיל, אשר הובעה בעבר בשורה של פסקי-דין, שקדמו לפסקי הדין האחרונים. מכל מקום, כל מקרה ונסיבותיו. במקרה דנן, לא הייתה לטעמנו הצדקה לסטות מהמדיניות העונשית שהותוותה בפסיקת בית המשפט העליון, ולהימנע מהטלת מאסר, ולו לריצוי בעבודות שירות לתקופה קצרה. ערים אנו לנכותו של המשיב, ועל-כן המאסר בעבודות שירות יהיה לתקופה קצרה יחסית, והעבודות תבוצענה במגבלות שציין הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו, ובין-השאר: ללא עמידה ממושכת, ללא הרמת משאות וללא מאמץ פיזי.

15.     על יסוד האמור לעיל, מתקבל ערעור המדינה, במובן זה שלגזר-דינו של בית-משפט קמא יתווסף רכיב של 21 ימי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות.

16.     בהתאם לחוות הדעת של  הממונה על עבודות השירות, מיום 30.7.08, תבוצענה עבודות השירות בבית הנוער "קדימה" באור יהודה, החל מיום 21.9.08. במועד האמור יתייצב המשיב בשעה 10:00 במפקדת מחוז מרכז של שירות בתי-הסוהר ברמלה, לשם קליטה והצבה.

ניתן היום, ט' באלול התשס"ח (9 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.

        המזכירות תשלח עותק מפסק-הדין לממונה על עבודות השירות.